מדוע שבר משה רבינו את הלוחות כאשר ראה את עם ישראל חוטא בחטא העגל, הלא אפשרי שיעשו תשובה, ומדוע איפה משה רבינו לא חיכה לעשיית תשובה של עם ישראל?

החולשה האנושית המשותפת לכל היא כי כל אדם מחפש דמות להערצה ולחיקוי, כזאת שאפשר להתלות בה ברגעי חולשה ושבר, זהו חלק מהמבנה האנושי הבסיסי של כלל האנושות, הערצה וסגידה לדמות בשביל לחזק את תחושת השייכות לעוצמה וכח, ה'עוגן' שמציע פסל המייצג כח כזה או אחר הוא שורש איסור עבודת אלילים, עבודה זרה במהותה הוא לקיחת השראה מאלים מדומים או סמלים, פסלים שגודלם וצורתם החיצונית מהווה דמות השראה בעבור עובדיהם.

הציווי הלא רשמי והציפייה של תורת ישראל מכל יהודי היא להבין כי את ה'דמות החזקה' אותה הוא מחפש בשדות זרים, היא טמונה בו עצמו, בתוכו, הדמות החזקה היא האדם עצמו, עליו רק להסיט מבט. בניית הדמות העצמית לעוגן נעשית באמצעות מילואה של הנפש בתורה ומצוות.

התורה מצפה מכל יהודי לבנות ולהבנות מלימוד התורה, ידיעתה, ועשיית תרי"ג מצוות, כל אלו ממלאים את התוכן הנפשי של האדם ומחברים אותו לעצמו, לעמו, ולאלוקיו, רק בדרך זו אתה תהיה הדמות של עצמך.

כאשר ראה משה רבינו כי המצוות שנצטוו עד כה לא הספיקו לחזק את הביטחון העצמי הרוחני, והם עדיין נצרכים ל'דמות' עגל מזהב בכדי למלאות את החלל של חוזק אנושי, הרי שארוכה הדרך לקבלת הלוחות הראשונות שמעלתם היא כי כל מי שלמד מהן לא היה משכח תלמודו.

עשיית תשובה הייתה אכן מכפרת על חטא העגל, אבל לא על החיפוש והחלל שהיוו את הצורך בדמויות מעין אלו, הרצון לדמות מנהיגותית בדפוס עגל, בכדי שיהיה אחר מי להביט וליצור דמות השראה הרי שאין הם ראויים לקבלת הלוחות הראשונות.

אם האדם מחפש דמות להשראה בכדי למצוא עוגן בחייו, הרי שעליו לשאול את עצמו מדוע לימוד התורה וקיום המצוות לא גורמים חוסן אישי וחוזק עצמי בשיח הפנימי שלו עם עצמו, מדוע עליו לחפש בחוץ את מה שחסר לו בפנים?

שבת שלום ומבורך!